ניתוח תנועות ה Arch & Curl בג'ירוטוניק
מאת:ג'ויס קמפבל ווורן מיילס – תרגמה בכישרון טל הרן
פתיחה
התרגיל המכונה Arch & Curl הינו תרגיל בסיסי בשיטת הג'ירוטוניק. התרגיל הינו תנועה המכילה בתוכה את כל עקרונותיה של השיטה. סדרה שלמה מתוך רפרטואר השיטה מבוססת על תנועה זו, וכל שאר הסדרות מכילות את עיקרון התנועה הזה בתרגיליהן. הרעיון הבסיסי ב A&C מוכר ודאי לרוב הרקדנים:
ה CURL דומה לCONTRACTION של מרתה גראהם, וה ARCH מזכיר את ה HIGH RELEASE/HIGH LIFT שלה.
תנועה זו, וכל שאר הסדרות מכילות את העיקרון התנועתי הזה בתרגיליהן.
יחד עם זאת , הA&C של הג'ירוטוניק הוא ייחודי ברמת הדיוק והפרטים שהוא דורש לביצועו, ובאופן שבו הוא מיושם בתרגילים המבוצעים על מכשירי הג'ירוטוניק.
לפני שנתבונן בקינזיולוגיה של הA&C, הנה מעט רקע על השיטה.
ממציא הג'ירוטוניק, ג'וליו הורבאת, הוא הונגרי שנולד וגדל ברומניה, ומחשיב את עצמו ל"יצור אוניברסלי" (כפי שהוא מצוטט באתר gyrotonic.com ). לאחר שרקד בלהקת הבלט הרומנית, ערק לארה"ב ב1970, שם רקד בלהקת הניו יורק סיטי בלט ובלהקת הבלט של יוסטון כרקדן ראשי. הקריירה הבימתית שלו נקטעה בשל פציעה בגיד האכילס ובעקבות זאת פנה ללימודי יוגה מעמיקים. כך החל להיחשף לתהליכי העבודה הפנימיים של הגוף ולהבין אותם באופן ייחודי, דבר שהוביל אותו ללמד אחרים את גילוייו. בשנות השמונים פתח את הWhite Cloud Studio בניו יורק, שהיה למעשה הסטודיו הראשון למה שייקרא לימים ג'ירוטוניק. מאז פשטה השיטה בארצות שונות בעולם וג'וליו ממשיך ללמד ולפתח את עבודתו. זו באמת שיטה חיה ונושמת.
הצעד הראשון בהתפתחות השיטה היתה סדרת תרגילים שהתבצעה ללא כל
מיכשור. מה שהיה ידוע בעבר כ"יוגה לרקדנים" הוא היום הג'ירוקינסיס,
הבסיס לכל תרגילי הג'ירוטוניק, המבוססים על עקרונות הARCH והCURL.
במהלך ניסיונותיו של ג'וליו ללמד אותם החל לפתח את המיכשור הייחודי והיפהפה
בו משתמשים בתרגילי הג'ירוטוניק.
המכשירים רבי מימדים, מעוגלים, מגולפים בעץ ומאפשרים חופש תנועה ייחודי.
התנועות זורמות בלי הפסקה, ללא התחלה או סוף.
התנועה מתרחשת בתבניות תנועה מעגליות וספירליות, לעומת תבניות התנועה
המבוססות הקווים הישרים בשיטות התרגול המסורתיות. היות שהמיכשור מבוסס עלמבנה הגוף האנושי ועקרונות הביומכניקה, הוא מאפשר גיוון מרבי לשיפור הקואורדינציה, הכוח וגמישות הגוף. השיטה, האהודה במיוחד ע"י רקדנים, מושכת גם אתלטים, מטפלים בטכניקות שונות, אנשים הזקוקים לשיקום במצבים שונים, אנשים מבוגרים ו"סתם" אנשים המבקשים גישה שונה לכושר ובריאות.
בכתביו העוסקים בעקרונות הג'ירוטוניק, ג'וליו כותב על כמה מהשפעות האימון בשיטה זו: שיפור בתפקוד זרימת הדם,הנוזלים הלימפטיים והאנרגיה הפנימית דרך הגירוי האירובי של מערכת כלי הדם הלבבית; שיפור ביכולות הקליטה וניקוי הרעלים בגוף; שיפור יכולת התנועה במפרקים; גירוי וחיזוק מערכת העצבים; הנעת עמוד השדרה ומזעור הההתנוונות שלו; קליטה חושית טובה יותר;הרמוניה ואיזון בזרימת האנרגיה בגוף. קואורדינציה טובה יותר המאפשרת התחדשות התקשורת בין מערכות העצבים והשרירים. באופן כללי,לדברי ג'וליו, אימון בשיטת הג'ירוטוניק משפר באופן הרמוני את יכולת התפקוד באורגניזם כולו.
עקרונות בסיסיים
ההיכרות של כמה עקרונות בסיס בעבודת הג'ירוטוניק יהפכו את תיאורי תרגיל הA&C לברורים יותר:
העיקרון הראשון הוא יצירת ייצוב דרך ניגודים. במקום לנסות לייצב על ידי קיבוע הגוף בתנוחה ובאיזור מסוימים, תרגול הג'ירוטוניק מעודד את המתרגל למצוא איזון בין הארכה החוצה ממרכז הגוף לבין משיכה פנימה לכיוון מרכז זה. ניגוד זה אינו סטטי, אלא מכיל מעין פעימה אינסופית דמוית גל של התרארכות החוצה ומשיכה בחזרה לכיוון הגוף. כך יציבות מושגת בהפעלת כוחות מנוגדם.
העיקרון השני הוא יצירת מרחב במפרקים. מפרקים דחוסים מדי אינם יכולים לנוע בחופשיות. דרך אחת ליצור מרחב תנועה זה היא העיקרון הראשון שצוין. דרך שנייה היא ההנחיה למתרגל לנוע מסביב למפרק ע"י יצירת תנועת קימור/קיעור, או- סקופ SCOOP. לדוגמה, בעת ביצוע כפיפה או כינוס FLEXION במפרק הירך, ההבנה המסורתית תנחה את המתרגל לחשוב על יצירת שקע במפרק, שהוא למעשה קיפול בזווית של 90 מעלות. אם במקום זאת יונחה המתרגל לחשוב על יצירת תנועה מעגלית סביב המפרק, הוא ישיג יותר מרחב בתוכו. אותו רעיון ניתן ליישום גם ברוב המפרקים הגדולים האחרים.
העיקרון השלישי מדגיש את חשיבותו של השימוש בנשימה מותאמת לכל תנועה. ברמה הבסיסית ביותר, הרעיון הוא לבצע שאיפה או נשיפה ברגע הנכון והמתאים לכך בתוך התנועה. כללית - לשאוף תוךתנועה נפתחת או גדלה, ולנשוף תוך פעולת כיווץ או סגירה. ככל שהמתרגל מיומן ומתקדם יותר, מופיעות איכויות שונות ומגוונות של נשימה בלקסיקון התרגול, הדומות באופן מסוים לתרגילי הפרנה-יאמה ביוגה. בין היתר, אפשר לציין את ה "OCEAN BREATH" -נשימה ארוכה ומנקה המזכירה בצליל שלה את אנחת הים. או את ה"SQUEEZING ", נשימה אינטנסיבית הדומה לשיעול בהילוך איטי, המפעילה את שרירי הבטן העמוקים.
ולבסוף,ואולי החשוב מכולם, הוא העיקרון לפיו הכוונה היא הכוח המניע את הגוף. רקדנים עשויים להכיר את התפיסה הזו מתוך הרעיונות הבסיסיים של אירמגארד בארטניף: רעיון ה"התכוונות מרחבית". אם אינך יודע באיזה כיוון אתה רוצה לזוז,לעולם לא תגיע לשם. אם אתה רוצה לנסוע מניו יורק לשיקגו, אבל מכוון את ההגה בכיוון אטלנטה, מובן שאתה בצרות! כך גם לגבי תנועת הגוף. לעיתים קרובות בתרגילי הג'ירוטוניק, הראייה היא המכוונת את התנועה לדרכה הנכונה.
בניתוח שיובא בהמשך, נשתמש במספר מונחים הרווחים בשפת התירגול של הג'ירוטוניק, כך שיש צורך במספר הגדרות קצרות :
Seed Center- זהו מרכז הכובד של הגוף הממוקם במרכז האגן, אך משמעותו רבה יותר מההתייחסות למיקום ספציפי. חישבו על זרע הנטמן באדמה. כשהוא מתחיל לנבוט הוא שולח אנרגיה בשני כיוונים: מטה אל השורשים ומעלה אל הגזע, העלים או הפרחים. האנרגיה הזו מאוזנת לגמרי על מנת להבטיח את קרקוע הצמח באדמה בזמן שהוא גם יכול להתכוון ולגדול מעלה לכיוון האור וההזנה. בגוף, חישבו על ציר השלד המרכזי (עמוד השדרה והראש) כאנלוגיה לגזע ולפרחים, ועל שלד הגפיים (רגליים וידיים) כאנלוגיה לשורשים. בזמן A&C אנרגיה נעה מטה דרך הרגליים וכפות הרגליים ודרך הזרועות וכפות הידיים, מה שמקרקע את הגוף בשרשרת קינטית סגורה. באותו זמן, האנרגיה נעה מעלה והחוצה דרך עמוד השדרה והראש, ואלה נעים בחופשיות דרך שרשרת קינטית פתוחה.
Fifth Line - כאשר האנרגיה זורמת דרך הגפיים, היא נעה באופן היעיל ביותר במה שמכונה "הקו החמישי".
דמיינו ארבעה קווים אנכיים המצוירים על רגליכם: בקדמת הרגל, מאחוריה ובשני צדדיה. עם זאת, דמיינו גם קו חמישי המתקיים בתוך מרכז הרגל ועובר דרך הציר המרכזי של עצמות הירך והשוק. זהו הקו החמישי, או קו העצמות. הכוונת אנרגיה דרך הקו החמישי מעוררת הפעלה של השכבה העמוקה ביותר של השרירים בצורה הרמונית ומאוזנת, אפילו בעומק הרקמה המחברת בין העצם והשריר- הperiosteum. שחרור הפריאוסטיאום יאפשר לעצמות להחליק דרך שכבת הרקמות העמוקה הזו כמו זרוע המחליקה דרך שרוול.
Exit Point- נקודת יציאה זו מקומה הדמיוני במרכז כף היד או בכף הרגל והיא מתייחסת לקו החמישי. דרכה ניתן לדמיין את האנרגיה המובלת לאורך הקו החמישי ויוצאת החוצה. נקודת יציאה זו יכולה גם להיות נקודת כניסה, כך שהקו החמישי הוא למעשה כביש דו סטרי: אנרגיה יכולה לזרום החוצה דרך הקצוות ולחזור ל- seat center באותו נתיב. הכוונה פעילה של האנרגיה דרך נקודת יציאה זו, המכונה גם power point, עוזרת לשפר את ההארכה לאורך כל הגפה.
Narrowing the Pelvis (ההצרה של האגן) – נדון במונח זה מבחינה אנטומית בשלב מאוחר יותר. יחד עם זאת, מספר רעיונות ויזואלים עשויים לעזור להחיות את המונח. דמיינו כדורגל מונח בתוך האגן שלכם. כאשר אתם משתמשים בשרירים העמוקים בגופכם ללחוץ את הכדור מבפנים, צורתו משתנה והופכת להיות לזו של כדור פוטבול העומד על קצהו. למעשה, האגן אכן הופך להיות צר יותר. לתחושה יותר תנועתית, דמיינו איך פיכם מרגיש כאשר אתם מוצצים לימון. העבירו תחושה חמוצה זו לתוך עומק האגן, והרגישו את ההצרה מתרחשת.
Arch and Curl
Arch and Curl הוא לעיתים קרובות התנועה הראשונה המבוצעת במהלך תרגול ג'יירוטוניק. התנועה חוזרת על עצמה לעיתים קרובות כהיבט מרכזי של תנועות או תרגילים אחרים בזמן התרגול. בדרך כלל, זוהי אחת התנועות הראשונות שמתרגל חדש לומד. כמו פלייה של רקדן בלט, או contraction and release בריקוד מודרני, A&C הוא מסע מתמשך של גילוי. זה כלי לחימום הגוף, לבדיקת מצבו העכשווי של הגוף, לדיוק ושיוף מעודן של תנועה, לגילויים חדשים על שרירים, עצמות או זרימת אנרגיה ומנעד רחב נוסף של פרטים הקשורים לתנועה.
אחד המאפיינים היחודיים של עבודת הג'יירוטוניק היא איכות התנועה התלת-ממדית. רוב התרגילים מערבים תנועה בכל שלושת המישורים: הפרוטנלי (חזיתי), הסגיטלי (חיצי) וההוריזונטלי (צדי). בניתוח שיובא בהמשך, כיוון התנועה במישורים אלה מצוין כדי להדגיש היבט זה. היות שחלקים שונים של הגוף נעים במישורים שונים בו זמנית במשך ביצוע A&C , הכיוונים שיצויינו יבטאו רק את קווי התנועה המרחביים העיקריים.
A&C יכולים להתבצע בשתי דרכים: extroverted (מהמרכז החוצה) ו introverted (מבחוץ לכיוון המרכז). מונחים אלה מתייחסים לכיוונים של המעגל שמציירות הזרועות בעזרת הידיות, ודומים במשמעותם למונחי הבלט en dehors ו-en dedans. הA&C הנע מהמרכז החוצה נחשב לקל יותר והוא הראשון בו נדון כאן. התרגיל נלמד בארבעה שלבים ומאמר זה מתבונן בהם לפי הסדר. מאוחר יותר, כאשר המתרגל מרגיש בנוח עם ארבעת השלבים, התנועה הופכת לזרימה אחת חלקה ואינסופית.
*תנוחת הפתיחה
ע"מ להתחיל לבצע את הA&C ,המתרגל יושב על הספסל של מכשיר ה Pully Tower כשרגליו מונחות על הרצפה משני צדי הספסל, ופניו אל הידיות. הראש מונח זקוף על עמוד שדרה ארוך ונייטרלי, הרגליים מסובבות מעט החוצה במפרק הירך כשכפות הרגליים נטועות היטב באדמה. כבר כאן, על המתרגל.ת להשתמש בצורה אקטיבית בקו החמישי של רגליו.ה, דרך נקודת היציאה שהוזכרה לעיל. דבר זה מפעיל את הTibialis Posterior עמוק בתוך השוק וגורם לבהונות להימתח מעט ולהתארך. המתרגל.ת מניח.ה יד על כל אחת מהידיות, ובעודו.ה מבצע Flexion במפרק הירך, נע.ה קדימה עם הידיות עד לhigh v. שם, שרירי הבטן מופעלים כדי לתמוך בעמוד השדרה כך שלא תיווצר בו תחושה של התפרקות או לחץ. תמיכה זו מועצמת דרך קו העצמות של הזרועות אל תוך הידיים, כשהתחושה היא של משקל של כשני קילוגרמים של כל גפה על הידית. כאן מתחילים ארבעת השלבים של הA&C.
*שלב 1:Curl
מהמצב של הflexion במפרק הירך אשר בhigh v, הiliopsoas מתחיל לנוע בכיווץ אקסנטרי (להתארך) ע"מ להאריך את מפרק הירך. הTransversus Abdominis (שריר הבטן הרוחבי) מופעל כאן כדי להעמיק את שרירי הבטן בכיוון הגב ולייצר קימור עמוק בגב. באותו זמן שתנועת הcurl מתרחשת, הירכיים הפנימיות מסובבות את הרגליים פנימה בכיוון מרכז הגוף (מדיאלית) במפרק הירך והרגליים ממשיכות לשלוח אנרגיה אל תוך הרצפה דרך כפות הרגליים. תנועת ה curl הושלמה כאשר המתרגל הגיע לנקודת איזון מלאה בעמוד השדרה שלו וידו מוארכות קדימה עם הידיות. כל עקומות עמוד השדרה נמצאות בflexion, מלבד הכהקשתה הצווארית (הסרוויקלית) והחלק העליון של ההקשתת החזה (הטורקלית), שנמצאות ב extention , ומתארכות החוצה דרך הקודקוד ויוצרות כח מושך המנוגד לזה של חלקו התחתון של הגב. דרך ההתארכות בקווים החמישיים של הזרועות, המתרגל יוצר כח מושך מנוגד נוסף. כיוון התנועה הראשוני בcurl הוא הכיוון החיצי (סגיטלי) - מלפנים אחורה) בו נע הגב. באותו זמן, הזרועות נעות במישור האופקי (הוריזונטלי).
*שלב 2: מעבר לarch-
בשלב הזה המתרגל.ת מגלגל.ת את גבו.ה מעלה עד להזדקפות, תוך הארכת הגב המותני (לומברי), עד לנקודת ההיאחזות של הסרעפת, משם הגב החזי (טורקלי) העליון והצווארי (סרוויקלי) מתעגלים מעט קדימה. הזרועות נעות פנימה לכיוון הגוף ואז מבצעות abduction תוך כדי שהמרפקים והגב העליון מתרחבים. באותו זמן, נשמרת שליחת הכח מטה אל תוך ה exit points של הידיים. בזמן שהזרועות מתרחקות זו מזו הרגליים מסתובבות לטרלית תוך שימוש בquadratis femoris (שריר מסובב עמוק) וב iliotibial band – הרצועה לאורך צידה החיצוני של הרגל כמניעים ראשוניים, כאשר האנרגיה ממשיכה להישלח מטה אל הרצפה דרך כפות הרגליים. על המתרגל.ת להיות זקוף.ה באופן מאוזן בין שתי עצמות הישיבה כאשר הגב הגיע למלוא אורכו. שוב-הזרועות נעות במישור האופקי (הוריזונטלי). יש גם כאן מעט תנועה במישור החיצי (סגיטלי), היות שהגב ממשיך להתעגל לאחור בcurl, אך התנועה העיקרית במעבר זה לarch הוא ההפתחות של עמוד השדרה מעלה במישור החזיתי (פרונטלי).
*שלב 3: להצר ולהרים מעלה
בזמן השלב השלישי של הA&C מתבצעות מספר תנועות חשובות. ההצרה של האגן, שהוזכרה בחלק העוסק בהגדרות, היא מהלך אנטומי מורכב ומעודן. ההצרה מאפשרת לגוף לרכז ולחזק את האנרגיה שלו לכיוון מרכז הציר שלו, וכמו כן עוזרת בהארכת עמוד השדרה בכיוון הראש ובכיוון עצם הזנב. זיכרו את הדימוי של הכדורגל ההופך לכדור פוטבול ואת זה של חמצמצות הלימון בתוך האגן. הדבר יכול להתקיים רק בעקבות הפעלה סלקטיבית של שרירים עמוקים הנמצאים באגן וברצפת האגן. באופן פרדוקסלי,רצפת האגן נפתחת ומתרחבת בזמן הצרת האגן.
השרירים הראשונים אותם יש לקחת בחשבון בזמן הצרת האגן הם הobturator internus וה obturator externus, שניים מתוך ששת המסובבים העמוקים. חשוב להבין שלכמה מהם יש תפקוד משני של ad/abduction, וכך לשני הobturators. כאשר עצם הירך נמצאת בflexion, הobturator internus מספק abduction של הירך, בעוד הobturator externus מספק adduction. פעולתם של שני שרירים אלה מחוזקת ע"י שריר הgemelli, שריר מסובב קטן הנמצא בסמוך לobturators. לפי הפיזיותרפיסטית והכותבת Blandie Calais- Germain, הפעולה המשולבת של השרירים הללו תרים את האגן ביחס לעצמות הירך (הנמצאות במצב מקובע) ולרגע תפריד לשניים את מפרק הירך, ובכך יוסר העומס מעל המפרק. בזמן ביצוע הA&C' הירך יכולה להיחשב כ"מקובעת אם המתרגל.ת מסוגל.ת לייצב אותה דרך הקו החמישי בצורה מספקת.
אע"פי שהpiriformis, השריר המסובב הגדול מכולם, גם הוא מתפקד כabductor של הירך כאשר היא מקובעת, היתרון המכני שלו בהשפעתו על הsacrum בנוסף לעצב הסיאטי העובר עמוק מתחתיו ולעיתים ישירות דרכך הpiriformis,דורשים משנה זהירות בזמן הדרכת מתרגל.ת חדש.ה (או בעל.ת היסטוריה של סיאטיקה או חוסר איזון באגן) בביצוע ההצרה. יש צורך לכוון שימוש נכון ב piriformisריכה דרך קשר חזק בין הobturator internus שיחד עם הgemelli נח עמוק מתחת לעצב הסיאטי ולפיכך מועדים פחות לגרות ולייצר בעיות באיזור.
הobturator internus חולק קשר רקמתי (facially) בבסיס האגן עם שריר הtransversus abdominis. הפסיה של שריר זה גם יוצרת שכבה דקה בתוך קערת האגן שנמצאת למעשה בקו אחד עם הsead center. לפיכך, יש אפקט סינרגיסטי הנוצר ע"י פעולת ה obturator/gemelli שפותחת את רצפת האגן ומרימה את האגן מעל הרגליים, יחד עם פעולת הtransversus abdominis המצר פנימה לכיוון עמוד השדרה.
השריר האחרון אותו יש לקחת בחשבון בזמן פעולת ההצרה הוא הpsoas major. גם הוא מראה מאפיינים ייחודיים זאת בזמן שעצם הירך מקובעת. בדרך כלל, התפיסה המקובלת היא שכיווץ השריר הזה גורם לflexion בגב המותני (לומברי). עם זאת, Calais- Germain מצביעה על כך שתיעודים אלקטרו-מיו-גרפיים מעידים על תמונה מעט שונה: "The psoas, in combination with the posterior transversospinalis muscles… contracting together… can act to erect (straighten) the lumbar spine, rather than increasing lordosis."
אם כך, פעולה משולבת של ה obturator/gemelli, של שריר הרוחב הבטני transversus abdominis ושל הpsoas הכרחית להשגת פעולת ההצרה הכמעט בלתי-נראית לעין, אך החשובה לאין שיעור. מעל לחוליות המותניות (לומבריות), נמשכת ההרמה מעלה : extension מאוזן בין כל החוליות מ-T8 ומטה, וhyperextension מT8 ומעלה דרך כל החוליות הצוואריות (סרוויקליות) בeven arch.(פירוט נוסף על סוג זה של arch יימצא בחלק העוסק בבעיות נפוצות שיובא בהמשך).
בזמן שמתבצעות ההצרה וההרמה מעלה, המרפקים נכנסים לextension והזרועות מבצעות תנועה של ספירלה. ע"מ להשיג ספירלה זו, על השכמות לבצע שלש תנועות ברצף:
הראשונה היא depression של השכמות, שמתרחשת למעשה לאורך כל הA&C. השנייה היא הסגה של השכמות שבמהלכה הן מושכות זו אל זו בניגוד (opposition) להתארכות ולספירלה החוצה של הזרועות. השלישית והאחרונה היא סיבוב השכמות מעלה כדי לסייע לarch במרחב קו הלב כאשר הגו (טורסו(torso) נע במישור החיצי (סגיטלי) קדימה בזמן ביצוע השלב הרביעי בו אנו עוסקים. המתרג/ל.ת חייב./ת להיות מסוגל./ת לחבר את צלעותיו./ה התחתונות כדי לייצר התנגדות לפעולת השכמות כך שהarch נשאר מדויק.
תנועת ההרמה מעלה חייבת להיות מאוזנת בהתגייסות מחודשת של הרגליים וכפות הרגליים בשליחת האנרגיה דרכן לכיוון מטה. בזמן השלב השלישי מתבצעת נשימה דרך האף. כיוון התנועה בהרמה הוא קראניאלי (לכיוון הראש), עם תנועה חיצית (סגיטלית) קטנה כאשר הarch מתארך אחורה (פוסטריורית) דרך הגב העליון.
*שלב 4: Arch
עם הוצאת האוויר בocean breath, המתרגל./ת משלים./ה את מעגל הזרועות בחזרה אל הhigh v . ההרמה והarch של הגב שהושגו בשלב 3 נשמרים כאשר הגוף נע קדימה שוב בflexion במפרק הירך ומחליק מעל ראשי עצמות הירך. הרגליים ירצו להסתובב לעבר מרכז הגוף (מדיאלית), ולכן על המתרגל.ה לגייס את הexternal rotators כדי להתנגד לדחף זה. כאשר מגיע.qה שוב לhigh v, המתרגל/.ת השלים./ה את כל מהלך הA&C/ בכל שלושת המישוריםch : החיצי -סגיטלי-כאשר הגב נע קדימה, האופקי -הוריזונטלי- כאשר הזרועות נעות הצידה להמשך המעגל, והחזיתי -פרונטלי-כאשר גובה עמוד השדרה יורד בעקבות ה flexion במפרק הירך.
איכות התנועה
התיאור שהובא לעיל הינו תיאור די יבש, שעניינו עובדות אנטומיות. אולם, החוויה של הA&C כמו גם האופן בו הוא נראה לעיני המתבונן שונים בתכלית!! איכות התנועה הרצויה היא זו של שלווה ו"יושר". יותר מאשר חזרה מנטלית על הפרטים הטכניים, מוטב לתת לתנועה עצמה להוביל את המחשבות. יש להיזהר מתנועה איטית מדי-היא צריכה לזרום באופן חופשי מספיק כדי להבחין מה מתרחש בגוף ולתקן במידת הצורך, כך שבחזרה הבאה ניתן יהיה ליישם את התיקון, ולא לחשוב על התיקון מבעוד מועד, לפני התנועה. הA&C יכול להיות מבוצע לאט או מהר, התזמון יכול להיות מגוון, בהתאם לצרכי המתרגל.
בעיות נפוצות
היות וה A&C דורש קואורדינציה בין כל חלקי הגוף, וגמישות מאוזנת לאורך עמוד השדרה, הוא יכול לשמש ככלי להערכת תבנית התנועה של מתרגל./ת ג'ירוטוניק. כדי לבחון כמה מהבעיות הנפוצות הקשורות בביצוע התרגיל, נפנה לריאיון עם וורן מיילס-מדריך ג'ירוטוניק מוסמך ומטפל בשיטת רולפינג. כרולפר וכמדריך בתנועה בפילטיס כמו גם בג'ירוטוניק, וורן מביא עימו עין חדה ורקע נרחב בקינזיולוגיה לעבודתו. להשקפתו, ישנם מספר אתגרים המופיעים בזמן תהליך הA&C , מקומות בהם חוסר מודעות והגבלות בתנועה מתגלות.
אם נחזור לדימוי של הseed center לרגע, וורן מדגיש את חשיבותה של ההשתרשות בקרקע. אם זרע לא היכה שורש באופן מיטבי, לא תתאפשר גדילה בריאה וחזקה של חלקי הצמח הירוקים. באותו אופן, גם בA&C חשוב ראשית להעריך את החיות של השורשים מהseed center שבאגן דרך הקו החמישי ברגליים ובכפות הרגליים. אחת מהתנועות הראשונות שמבצעים בג'ירוקינזיס, הבסיס לשיטת הג'ירוטוניק, היא תנועת נדנוד פשוטה, מלפנים לאחור, (תנועה אנטריורית פוסטריורית) באיזור ההגב התחתון (לומברי-סאקרלי), איזור הצ'אקרה השנייה ביוגה. התנועה הזו היא למעשה גרסה מצומצמתשל הA&C. האם התנועה חופשית, זורמת וחלקה באיזור ה seed center? אם לא, יש לעבוד על תנועה זו קודם כול, אולי בעזרת כמה מתרגילי הrocking שבג'ירוטוניק.
שנית, על הseed center להתחבר דרך הרגליים וכפות הרגליים, בקואורדינציה עם תנועת הנדנוד של הA&C הגדול יותר. האם יכול./ה המתרגל./ת לשלב את הרוטציה המדיאלית של מפרקי הירך והרגליים עם הcurl, ורוטציה לאטרלית עם הarch? האם יכול המתרגל למצוא curl איכותי וגלגול אחור (פוסטריורי) של האגן ובאותו זמן להישאר מחובר לאדמה דרך רגליו וכפות רגליו? וורן מחבר את הcurl מבחינה התפתחותית עם התנוחה העוברית שברחם. מציאת curl טוב כוללת קואורדינציה של כל השרירים שתומס מיירס מכנה The deep front line של הגוף: tibialis posterior, adductor magnus, pectineus,iliopsoas בין היתר, כל הדרך לראש הpsoas בנקודת ההיאחזות של הסרעפת בעמוד השדרה. אם המתרגל.ת לא מסוגל.ת למצוא את ההקשר הזה דרך האגן, הרגליים וכפות הרגליים, לא יהיה כל בסיס ליתר התנוחה בחלקה הגבוה יותר, לא תהיה תמיכה ל"פריחה" של העלים והפרחים. יש לארגן חלק זה לפני שעוברים מעלה אל חלקו העליון של הגוף.
באופן מעניין, הזרועות בA&C מתפקדות כשורשים גם הן. במונחים אנטומיים נוכל לומר כי בA&C, השלד האפנדיקולרי (גפיים,אגן ובית החזה) משמש כשורש, וכי השלד האקסילי משמש כעלים ופרחים. חוסר חיבור וגיוס דרך השורשים של הזרועות והידיים יתבטא לעיתים קרובות בשלב בו המתרגל עובר ממצב הcurl ל arch. המפתח כאן הוא האם המתרגל יכול לשמור את שליחת האנרגיה כלפי מטה דרך הקו החמישי של הזרועות והידיים לאורך כל התנועה. לעיתים הידיים "יתרשלו" מעט, ויש להזכיר למתרגל./ת להמשיך לשלוח אנרגיה דרך זרועותיו./ה אל תוך הידיים.
שלב המעבר הוא שלב מפתח בA&C. מספר בעיות בעלות משמעות מתגלות בנקודה זו. בעיות קואורדינציה מופיעות לעיתים קרובות כאשר המתרגל./ת מתחיל./ה לפתוח את המרפקים. בדרך כלל המרפקים ייפלו מטה והכתפיים יעלו. ע"פי וורן מיילס, חגורת הכתפיים ניחנה בתנועתיות רבה, אך במודעות נמוכה. הכתף האנושית היא סתגלנית מאוד, ויכולה לתפקד בצורה סבירה גם כשתבניות התנועה אינן במטבן. הבאת הזרועות לתוך שרשרת קינטית סגורה כמו בA&C, תחשוף לעיתים קרובות בעיות תנועתיות בלתי-צפויות בזרועות ובכתפיים.
שימוש יתר בזוקפי הגב תוך כדי תנועת המעבר
תוך כדי תנועה מcurl ל arch, האתגר הוא לשלב קואורדינטיבית את ההפרדה בין השלד האקסיאלי לשלד האפנדיקולרי. הגוף התחתון, האגן והרגליים, מתחברים פנימה אל הseed center כמו שהגוף העליון, עמוד השדרה והראש מתארכים החוצה אל תוך החלל. מה שקורה לעיתים קרובות בשלב זה הוא גלגול הגב מעלה מתוך הcurl, ושימוש יתר בשרירים זוקפי הגב, תוך השלכת הגב למצבhyperextension . תבנית זו לא יעילה: לזוקפים אין קשר ישיר עם הזרועות, כך שהם תורמים לחוסר המשכיות בין הזרועות והכתפיים לבין שאר הגוף. כמוכן, קידמת הגב מתקשחת בתגובה לפעולת הזוקפים הזו, מה שמשפיע באופן מכריע על השלב הבא בa&c: arch.
Arch לא מאוזן
הarch הוא אחד מהרגעים המאתגרים ביותר בa&c. הקושי נובע מהשגת מה שוורן מכנה honest arch: arch מאוזן שנפתח באופן שווה לאורך הגב העליון מאיזור הלב, דרך צ'אקרת הגרון אל הקודקוד. קידמת עמוד השדרה היא שצריכה להיפתח, אך לעיתים קרובות הרקמות באיזור זה התקשחו בתגובה לשימוש היתר בזוקפים.
הבעיות הנוצרות במצב זה הן –
ראשית, hyperextension רב באיזור התחתון של הגב המותני לומברי. הצלעות התחתונות מורמות ונפתחות בניסיון לייצר arch. אולם, למעשה יש למצוא את החיבור בין פלג הגוף העליון לבין פלג הגוף התחתון ע"י סגירת או "סריגת" הצלעות התחתונות יחד ומשיכתן מטה בעדינות. שנית, מופיעה בעיה באיזור הצ'אקרה של הגרון. רוב האנשים יטו את ראשם לאחור, תוך שהם דוחסים את החוליות הצוואריות סרוויקליות במקום לאפשר אורך בעמוד השדרה הצווארי. שימוש יתר של שרירי הoccipitals כתגובה לכך היא דפוס המתקבע בינקות, כאשר התינוק מנסה להרים את ראשו מתוך תנוחה של שכיבה על הבטן. בעיה זו נידונה ע"י מספר מטפלים גופניים כמו בוני ביינבריג'- כהן (מפתחת BMC) וטכניקת אלכסנדר. במצב של שכיבה על הגב, כשהרגליים כפופות וכפות הרגליים מונחות על הגבהה בגובה 90 מעלות, כשכרית כלשהיא מונחת מתחת לאיזור הגב התחתון, ניתן לעודד פתיחה מאוזנת של קדמת עמוד השדרה.
כפות הרגליים
לפני שנניח לחלק זה של המאמר, עלינו לחזור שוב לשורשים ולהתבונן בתופעה מעניינת הקשורה ברגליים. תרגילי הג'ירוטוניק מעודדים את המתרגל.ת לכוון בעוצמה אנרגיה מטה דרך הקו החמישי של הרגליים והחוצה דרך נקודת היציאה שבסוליית כף הרגל. כאשר דבר זה מתבצע בצורה ברורה ועוצמתית, הלחיצה מטה יוצרת תחושה של שאיבה בקשת כף הרגל , בדומה לשאיבה שיוצרת פומפה. מכאן, זרימת האנרגיה מתחלקת בתחתית כף הרגל לשניים- זרימה החוצה דרך העקב והקרסול calcaneus)) , וזרימה החוצה דרך עצמות הבהונות (metatarsals& phalanges), כך שנוצרת מתיחה קלה מעלה דרך הבהונות. הבעיה המופיעה לעיתים קרובות היא כשמתרגלים מנסים לחקות את התוצאה המבוקשת ופשוט מרימים את האצבעות, וכך משתמשים בצורה מוגברת בשרירים ה]ןשטים (אקסטנסוריים) הנמצאים בחלקה העליון של כף הרגל. דבר זה קורה לעיתים קרובות בשל חוסר אורך ברקמות השריריות שבחלקה העליון והתחתון של כף הרגל. אצל רקדנים באופן מיוחד קיים לעיתים קרובות שימוש יתר בשרירי כיפוף ופשיטה (פלקסורים ואקסטנסורים) של הבהונות, כמו גם לנשים הנועלות עקבים גבוהים לעיתים תכופות.
ההתמודדות עם הבעיות השונות העולות מתוך דרישות הA&C מעלה את הצורך בסבלנות, שימוש בעין חדה והבנה של השרשרת התנועתית בתוך הגוף. וורן מזכיר כי תנועתיות מקדימה בחשיבותה את התנוחה: על המתרגל./ת להיות מסוגל./ת לנוע דרך המקומות התקועים בגוף לפני שניתן יהיה לעבוד עליהם ברמה התפקודית. במובן זה, הA&C יכול לסייע רבות, משום שהוא מערב תנועה מתמשכת עם המשוב שמפיקה שרשרת קינטית סגורה.
פסיכופיזיולוגיה ומערכת הצ'אקרות
כיצד A&c קשור לפסיכופיזיולוגיה, מחקר הצד הפסיכולוגי של הפיזיולוגיה?
הדיון הקודם בנושא הקינזיולוגיה של הa&C התמקד קודם כל במערכת השילדית והשרירית. אם נסתכל מעבר לאספקט זה של הדברים נוכל לקבל מספר רמזים לתשובה על השאלה בה פתחנו. בוני ביינברידג' כהן, מנהלת ביה"ס לBMC שבמסצ'וסטס, היא החוקרת שמיפתה וטבעה שפה להבנת הפיזיולוגיה והפסיכולוגיה של מערכות הגוף הרבות. החלק הבא מתייחס לעבודתה ולזו של דונה פרחי, המקשרת בין אבחנותיה של ביינברידג'- כהן ללימוד היוגה.
הרבה ממה שכתוב בטקסטים יוגיים עתיקים בקשר לכוחות ולאנרגיות של הגוף האנושי הוא איזוטרי, קשה להבנת האדם המערבי המודרני וליישום ברמה המעשית. דונה פרחי מצביעה על נקודות של השקה בין בין מסורת היוגה לבין מיפוי מערכות הגוף של ביינברידג'-כהן. מערכות אלה כוללות את המערכת השילדית-שרירית, האיברים הפנימיים, המערכת הנוירואנדוקרינית, מערכת העצבים, הנוזלים, והמערכת התאית. לכל מערכת יש מה שהיא מכנה "מוח": אינטליגנציה ואיכות התבטאה באופן ספציפי לתיפקוד שלו. לדוגמא, המערכת השילדית-שרירית נוטה לבטא כח ותמיכה, תנועה מכוונת ודיוק ובהירות של הכוונה.
לאנשים שונים העדפות שונות (לרוב בילתי מודעות) לגבי אילו מערכות הם נוטים לבטא. דוגמא מובהקת לכך היא האדם הנוטה לבטא בעיקר את מערכת העצבים- האדם המתוח בצורה אקססיבית. אדם יותר קליל ונח, המתסתגל בקלות ויש לו איכות חלקה של תנועה, מגלה ביטוי חזק יותר של מערכת הנוזלים שבגופו.
אחת מהבחנות המפתח בBMC- היא שקל לנוע ממודעות קינסטטית של מערכת אחת לשנייה. העברת מיקוד המודעות מהאיברים הפנימיים, למשל, אל המערכת הנוירואנדוקרינית משנה הן את מערכת התנועה והן את ההשפעות שלה על הגוף והנפש/מוח. לפיכך, אפשר לנתח את תרגיל ה-A&C מנקודת המבט של כל אחת ממערכות הגוף או של כולן, אבל זהו ניתוח שיריעתו רחבה ממאמר זה.
במקום זאת, המיקוד שלנו יהיה על אחת המערכות שפרחי מייחסת לצ'אקרות היוגה: המערכת הנוירואנדוקרינית. הצ'אקרות, לפי התיאוריה היוגית, הן מרכזים של אנרגיה פיזיולוגית ופסיכופיזיולוגית בגוף. ישנן עשרות צ'אקרות קטנות המפוזרות במרחב הגוף, אבל שבע הצ'אקרות המרכזיות ממוקמות לאורך עמוד השדרה, מצ'אקרת השורש שבבסיס עמוד השדרה ועד לצ'אקרת הכתר שבקוקוד הראש.
באופן דומה, הבלוטות האנדוקריניות נחות לאורך התעלה המרכזית של הגוף, בקו כמעט מקביל לזה שיוצרות ביניהן הצ'אקרות. לבלוטות אלה קשר חזק ביניהן, בינן לבין מערכת העצבים ובינן לבין כל הגוף דרך הפרשת ההורמונים אל תוך מחזור הדם. כמו הצ'אקרות, נראה כי גם הבלוטות מבטאות הן אירועים פיזיולוגיים והן פסיכופיזיולוגיים. פרחי אומרת כי "אעאע"פי שיהיה זה בילתי נכון לומר כי בלוטות הגוף זהות לצ'אקרות, עדיין נראה כי יש בין שתי המערכות זיקה חזקה".
נביט בקשר הפסיכופיזיולוגי הזה דרך מעבר על מערכת שבע הצ'אקרות המרכזיות:
1. הציאקרה התחתונה ביותר היא צ'אקרת השורש. הבלוטות האנדוקריניות המתייחסות אליה נמצאות באיזור ה coccygeal body. תפקוד גוף בלוטות זה, שהוא אוסף של תאים בבסיס עצם הזנב, אינו ידוע, אך צ'אקרת השורש מזוהה עם יסוד האדמה ועם התגובות האינסטנקטיביות והיצריות שלנו.
2. הצ'אקרה השנייה , הסאקרלית, ממוקמת ברמת איזורי הרבייה כפי שהם ממוקמים אצל האישה. הן אצל גברים והן אצל נשים, הצ'אקרה השנייה מזוהה עם הורמון המין, יסוד המים, והאנרגיה המינית.
3. הבלוטות האדרנליות והלבלב ממוקמות ברמת הצ'אקרה השלישית, ומייצרות את הורמון הסטירואד והורמון האינסולין/גלוקוזה, בהתאמה. איזור זה מזוהה עם יסוד האש, כוח אישי, ומרכז האיחסון של הפראנה, או אנרגיית החיים.
4. הרביעית, צ'אקרת הלב, מזוהה עם אלמנט האוויר והיכולת לחמלה ואהבה. הקשר האנדוקריני כאן הוא האטריום של הלב המקבל לתוכו את הדם והמפריש הורמונים המווסתים את נוזלי הגוף, וכן בלוטת הטימוס שדואגת למערכת החיסונית.
5. בלוטת התריס (מטבוליזם) ובלוטות היתרת התריס (וויסות הקלציום) מקבילות לצ'אקרה החמישית, צ'אקרת הגרון, המזוהה עם יסוד החיים, ומייצגת את הביטוי העצמי, האנרגיה וההתמדה.
6. הצ'אקרה השישית היא צ'אקרת העין השלישית, נשם מצא את הבלוטה הפיטואיטרית יחד עם ההיפותלמוס שבעצם הספנואיד שמאחורי מערות האף. בלוטה זו מפרישה הורמונים המשפיעים על המטבוליזם ועל הגדילה, ואחראית על וויסות הבלוטות האחרות. הבלוטה הפיניאלית, הממוקמת בעין השלישית, מפרישה מלאטונין וקשורה לוויסות של מחזורים בגוף הקשורים באור. צ'אקרה זו, השישית, מייצגת את האינטואיציה, יכולות מטפיזיות ומדיטטיביות.
7. הצ'אקרה השביעית, הממוקמת ב"כתר" הראש, אינה קשורה לבלוטה ספציפית. היא מבטאה את האינטגרציה המלאה של הגוף, המוח, הנפש והרוח.
A&C כשרשרת תנועתית מאפשרת לגוף לעבור דרך שבע הצ'אקרות, כשבהדרגה היא פותחת אותן ומגרה את הבלוטות האנדוקריניות המתאימות. הדגש בa&c הוא על פתיחה מאוזנת של כל הצ'אקרות, כפי שהוזכר למעלה. על הבלוטות האנדוקריניות גם הן לפעול באיזון: סטייה ולו הקטנה ביותר ממחזור הפרשת הורמונים עלולה להפריע לתפקוד היומיומי של הגוף באופן מכריע. כאשר מתרגל./ת נע./ה באופן מחזורי דרך הa&c, כל שבע הצ'אקרות מגורות והבלוטות האנדוקריניות מקבלות עיסוי מבפנים, וכך משחררות אנרגיות עדינות ומאזנות את הכימיה של הגוף והמח/נפש. ולכן, ייתכן שנקודה זו, שבה נחשפים יחסי הגומלין שבין תנועה, עמוד השדרה, צ'אקרות ובלוטות אנדוקריניות, היא החלון להבנת התוצאות העמוקות שיש לA&C.
למאמר המקורי באנגלית לחצו כאן
